בגיל 36 הגשמתי חלום. לא חלום תיאורטי או פנטזיה בלתי מושגת  אלא מימוש ממשי, מדויק, של משהו שבניתי בתודעה שלי שנים רבות קודם.
הייתי CTO בחברת סטארטאפ חדשנית בתעשיית הקיימות. תעשייה שדיברה לערכים שלי, לחזון שלי, ליכולת שלי לחולל שינוי. ניהלתי צוותים מבריקים, בניתי תהליכים מורכבים, פתרתי בעיות עמוקות, והשפעתי באופן ישיר על טכנולוגיה שביקשה לעשות טוב לעולם.

זו הייתה פסגת הקריירה שלי. עסקתי בדיוק במה שעניין אותי  גם ברמה המקצועית, וגם ברמה הניהולית. כל בוקר קמתי עם תחושת משמעות.
אבל אז, באבחת רגע, כל זה השתנה.

החברה שבה עבדתי לא הצליחה לגייס סבב השקעה נוסף  ואני מצאתי את עצמי מחוץ לחלום. בלי תפקיד. בלי מסגרת. בלי הבמה שהייתי רגילה להוביל ממנה.
בהתחלה, כמו אוטומט, התחלתי לחפש משרות דומות  עוד תפקיד ניהולי בכיר, עוד סטארטאפ סביבתי, עוד קפיצת מדרגה.
אבל מהר מאוד הבנתי  ששום דבר כבר לא מרגש אותי. שום תיאור משרה לא מצלצל בי באמת.

למה? מה השתנה בי?

הבנתי שהשינוי לא היה רק חיצוני  הוא היה פנימי, עמוק.
בשנים האחרונות השקעתי את כל כולי בכל תחום בחיי: בעבודה, בהורות, בזוגיות, בחברות, במשפחה.
ואם זה לא מספיק  הוסיפו לכך את המציאות הלא פשוטה שאנחנו חיים בה בארץ. מציאות של חוסר ודאות, של משברים, של רעידות אדמה פנימיות וחיצוניות.

הנפש שלי כבר לא רצתה "עוד מהדבר הקודם". היא ביקשה משהו אחר.
משהו שיזין אותי  לא רק ידרוש ממני.
משהו שיחבר אותי למהות שלי, לקול הפנימי שתמיד היה שם  גם כשהייתי עמוק בתוך עולם ההייטק, הגרפים, התקציבים והקוד.

וכאן נכנס הטבע.

הטבע ליווה אותי מאז ומתמיד, כמו נוכחות קבועה ברקע החיים.
בילדות, בטיולים, במסעות  תמיד הרגשתי שבתוך יער, מול הר, בתוך ריח של אדמה  משהו מתוכי מתרווח, נושם, נזכר.
שם, בחוץ, במקום שאין בו קלנדרים או דד-ליינים, הייתי מתחברת לעצמי. הייתה לי שקט פנימי. היה לי חיבור.

במשך שנים חייתי את שני הקצוות: מהנדסת מדויקת, עם נטייה חזקה לרוח. אישה רציונלית  שעושה מדיטציות. חוקרת  שמאמינה באינטואיציה. מנהלת  שמקשיבה למה שמעבר למילים.
אבל רק כשנעצרתי באמת, יכולתי לשמוע את מה שהלב שלי לוחש כבר הרבה זמן:
אני לא רוצה רק להוביל טכנולוגיה שמצילה את הסביבה.
אני רוצה לרפא אנשים.
אבל לא רק דרך מדע  גם דרך הצמחים, הרגש, ההקשבה, החיבור למהות.

אז חזרתי לשולחן הלימודים.

התחלתי ללמוד רפואה טבעית, נטורופתיה, פרחי באך, רפואת צמחים, ארומתרפיה.
שקעתי לתוך ידע עתיק־חדש, שפתח לי עולם עשיר ורלוונטי לחיים  לא רק כתיאוריה, אלא ככלים אמיתיים לשגרה.
התחלתי לרקוח. לבדוק. לנסות. להתאים. להבין מה עוזר לי, מה עוזר למשפחתי, מה תומך ברגעים הקשים  ומה פשוט מרגיע את הלב.

הבנתי מה כדאי שיהיה בבית שלנו:
אילו תמציות מרפאות מתאימות לתקופות של סטרס,
אילו שמנים אתריים מרגיעים ילד עם חום,
אילו צמחים עוזרים בשינה, בתנועה רגשית, במערכת העיכול,
ומה עושים כשקורה משבר  אבל אנחנו רוצים להיות מסוגלים להכיל אותו, גם בלי "לסדר" אותו מיד.

החיים עצמם הפכו להיות מעבדה עדינה של חקירה, גילוי וריפוי.

וכל כך הרבה רגעים שהיו פעם "עוד קושי קטן" הפכו להזדמנות.
לעצור. לבדוק. לרפא.

ואז נולד הבלוג הזה.

כי מה הטעם לשמור את כל הידע הזה רק לעצמי?
מה הערך בזה שאני יודעת  אם אני לא משתפת?
הבלוג הזה נולד מתוך הרצון שלי להפוך את הידע שצברתי לידע נגיש, חי, נשי, חומל, יומיומי.
לא תיאוריות גבוהות  אלא כלים פשוטים, מדויקים, שאפשר לקחת ולהכניס לחיים.
לא רק למי שנמצא במשבר  אלא גם למי שמבקש לעצור, להתבונן, לחזור לנשום.

אני לא מרגישה ש"עצרתי קריירה". להפך  אני מרגישה שפתחתי נתיב חדש.

נתיב שיש בו עומק אחר. רוך אחר. השפעה מסוג אחר.
נתיב שבו אני לא רק "מצליחה"  אלא באמת נוכחת.
נתיב שבו אני יכולה לשלב את כל מי שאני  גם המוח המחקרי, גם הלב הפתוח, גם האימא, גם המהנדסת, גם המרפאה.

ואם יש מסר אחד שאני רוצה להעביר פה, זה זה:
הריפוי קיים.
הטבע יודע.
והגוף שלך  יודע גם כן.

את או אתה לא צריכים לשנות את כל החיים כדי להתחיל להרגיש אחרת. לפעמים זה מתחיל בטיפה אחת. בחליטה. בתמצית. בשיחה.
במשהו עדין  אבל מדויק.

אז אם יש משהו בסיפור שלי שנגע בך, אם את.ה מרגיש.ה שזה זמן לעצור ולבחור בדרך אחרת  אני כאן.
לא עם פתרונות קסם, אלא עם ליווי אישי, כלים טבעיים, הקשבה, ותמצית מותאמת בדיוק לך.

הבלוג הזה הוא הדרך שלי לשתף.
לא רק ידע  אלא גם אמת. תקווה. וריפוי.